רמב"ם הלכות נזקי ממון ו
דפוס
[עריכה]אי זהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים. אבל אם נגח ביום אחד או נשך או רבץ או בעט או נגף אפילו מאה פעמים אין זה מועד. העידו בו שלש כתי עדים ביום אחד הרי זה ספק אם הועד או לא הועד.
אין העדה אלא בפני הבעלים ובפני בית דין שנאמר והועד בבעליו. ואין העדה אלא בבית דין.
שור של חרש שוטה וקטן ומי שהוא במדינת הים שנגחו פטורין. אבל בית דין מעמידין להם אפוטרופוסין ומעידין בהן בפני האפוטרופוסין.
הזיקו אחר שהועדו בפני אפוטרופוסין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו ואם הועד בו שלשה ימים ואחר כך הזיק משלם נזק שלם מן היפה שבנכסי אפוטרופוסין ולכשיגדלו היתומים יעשו דין עם האפוטרופוסין וישלמו להן.
שוורים שמשחקין בהן ומלמדין אותן ליגח זה את זה אינם מועדים זה לזה. ואפילו המיתו את האדם אינן חייבין מיתה שנאמר כי יגח לא שיגיחוהו.
שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה חזר לתמותו שהרשות שנשתנית משנה דינו. אבל אם השאילו או מסרו לשומר הרי הוא בחזקתו. וכן שור שהועד בפני אפוטרופסין ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אע"פ שבטלו האפוטרופסין הרי הן מועדין בחזקתן שהרי ברשות בעלים הן.
בהמה שהועדה וחזרה בה מדבר שהועדה לו חזרה לתמותה. כיצד שור שהועד ליגח וחזר שלא יגח אע"פ שהוא נוגף הרי זה תם לנגיחה. ומאימתי הוא חזרתו עד שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח. וכן בשאר הדברים שהועד להן עד שימשמשו בו ולא יהיה עושה אותן.
שור שהוא מועד למינו הרי זה אינו מועד לשאינו מינו. הועד לאדם אינו מועד לבהמה הועד [א] לקטנים אינו מועד לגדולים לפיכך אם הזיק את מין שהוא מועד לו משלם נזק שלם ואם הזיק לשאר המינין משלם חצי נזק. היה מועד לשבתות אינו מועד לימות החול ואם הזיק בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק. ומאימתי היא חזרתו משימשמשו התינוקות בו ביום שהוא מועד לו ולא יהיה מזיק נזק שהועד לו.
נגח שור היום וחמור למחר וגמל ביום שלישי נעשה מועד לכל. ראה שור היום ונגחו. ולמחר ראה שור ולא נגחו. וביום השלישי ראה שור ונגחו. וברביעי ראה שור ולא נגחו. ובחמישי ראה שור ונגחו. ובששי ראה שור ולא נגחו נעשה מועד לסירוגין לשוורים. וכן כל כיוצא בזה.
ראה שור היום ונגחו. ולמחר ראה חמור ולא נגחו. ובשלישי ראה סוס ונגחו. וברביעי ראה גמל ולא נגחו. ובחמישי ראה פרד ונגחו. ובששי ראה ערוד ולא נגחו. נעשה מועד לסירוגין לכל ואם נגח ביום שהוא מועד לו אחד משלשת המינין שנגח בסירוגין הרי זה מועד.
נגח בחמשה עשר לחודש זה. ובששה עשר לחודש שני. ובשבעה עשר לחדש שלישי אינו מועד עד שישלש בדילוג. שמע קול שופר ונגח קול שופר ונגח קול שופר ונגח נעשה מועד לשופרות. וכן כל כיוצא בזה.
נגח שלשה שוורים בשלשה ימים זה אחר זה וברביעי נגח חמור ובחמישי נגח גמל או שנגח חמור וגמל בתחילה בשני ימים זה אחר זה ואחר כך נגח שלשה שוורים זה אחר זה הרי זה ספק אם הוא מועד לשוורים בלבד או לשלשת המינין הוא מועד. וכן אם נגח בשלש שבתות זו אחר זו ובאחד בשבת ובשני בשבת או שנגח בחמישי בשבת ובערב שבת וביום השבת ובשתי שבתות הבאות אחריה הרי זה ספק אם הוא מועד לשבתות בלבד או לשלשת הימים ששנים מהן חול.
וכל אלו הספיקות וכיוצא בהן אין מחייבין בהן את המזיק אלא חצי נזק ואם תפש הניזק נזק שלם אין מוציאין מידו.
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.